לכבוד זכייתו של אלי אשד בתואר סופר השנה תשס"ב
הספר יצא לרגל חגיגות "שבוע הספר", אך להערכתי הוא ראוי לחגיגה משלו. אני מניח שאלו מכם שמכירים את ספרו של חנן חבר "ספרות שנכתבת מכאן - קיצור הספרות הישראלית" יראו שלמראית עין הספר מזכיר את הספר הזה, רק שהספר הזה להבדיל ממנו מוקדש כולו לסוג של ספרות אחת שנחשבת לספרות הפופלרית העברית, שמוגדרת בהתחלת הספר כספרות קלה. היו לי תהיות לא מעטות למה אלי אשד, כותב הספר, בלש תרבות ישראלית קורא לספרות הזו – "ספרות קלה" ולא בעצם מכנה אותה בשם המקובל כמעט בעולם כולו – "ספרות זולה", אך נראה לי שבסופו של דבר אפשר להסכים איתו, היות ולפחות אצלנו אלו שהתעסקו בכתיבה הזו היו משוררים וסופרים היו ידועים גם בשמם.
מעולם לא נתקלתי בספר שהזכיר לי את הילדות כמו שעושה לי הספר הזה, מלבד מפגש שני עם אותם ספרים ממש, אבל כאן מדובר על-פי רוב בחוברות שפשוט נעלמו מהעולם. שמאז שעברתי את ילדותי, הספקתי עם השנים להצטער שלא מצאתי לנכון לשמור עליהם, והספר מביא לי פיצוי על כך. בין הספר מזכיר לי נשכחות, כמו על חנות הספרים שנמצאת ממש לא רחוק מהתחנה האחרונה בהדר (חיפה) בה בקומה השניה, אחרי שירדנו אמי ואחיי כמה מדרגות מחנות הספרים שאגב קיימת עד היום היינו מחליפים אחת לחודש חוברות.
אני זוכר שהחוברות שאחי היה בוחר בכל פעם היו מסקרנות אותי וכן מושכות את לבי. אז נדמה לי היתה תרבות של חוברות, ילדים לא היו קוראים ספרים, אלא שקועים באותן חוברות שהיו חומר קליל ונעים לקריאה. "מטרזן עד זבנג" מובאים כל מיני צילומים לחוברות מסויימות או ספרים מסויימים שיצאו. פעם ראשונה שאני נתקל בספר שמביא צילומי עטיפות ספרים כמו שהם, וזה אומר מבלי לתקן אותם מבחינה גרפית וזה אומר שאפשר להבחין בבלאי שהזמן עשה בחומרים הללו וכן לקרוא את הקשוקשים הקיימים בספרים כמו "קופיקו" ו-"מיקי מעוז" ולדעתי יש בזה חן מסויים. ב-"ספרות שנכתבת מכאן" יש התייחסות לסוג הספרות הזו. יאמר לזכותו של אלי אשד, כי בספרו מעבר לצילומים וההסברים הוא טרח להביא עובדות מעמיקות יותר על כל יצירה ויצירה, ובסך הכל להביא לאורך הספר את סיפורו המלא של "הספרות הזולה" בישראל, וישנם גם ציטוטים מובחרים מתוך אותן מקורות. ספרו של חנן חבר מובא ברשימה הביבליוגרפית של הספר, ולא רק זה מה שמוכיח שהעבודה על הספר נעשתה נאמנה אלא העובדה כי בין כל התגליות, הקוראים מגלים בין השאר שיריב אמציה שכתב את "טרזן ותעלומת האטום" הוא לא אחר מאשר פנחס שדה ז"ל. מה שלי, אישית היה ידוע עוד לפני.
שני הספרים באותה המידה משקפים את השינויים שעברה החברה הישראלית, ובסך הכל אני לא מתכוון לומר איזה ספר מהשניים טוב יותר, אלא שיפה שיש כאלה שחושבים להראות לנו את זה. מה גם שזוהי נוסטלגיה לשמה. יעשה טוב מי שיחזיק בספרייתו את הספרים הללו יחדיו כמשלימים אחד את השני. דיי מטרידה אותי המחשבה איך הספרים חופפים אחד את השני ולא נמצא לנכון להביא לקוראים שמתעניינים בהם משהו מגובש ומלא יותר מכל הבחינות, למרות שאני חייב לציין שהספרים כמובן עומדים יפה כל אחד בפני עצמו. החומר שבספר ערוך לפי שמונה שערים, מעידן הבלשים ועד לספרות המדע בדיוני. באמצע ישנו שער המוקדש למערבונים, אלו חוברות שעבדכם הנאמן היה קרוב יותר אליהן. אני רק תוהה למה החוברות האחרות שמשכו את לבי כמו אלו של "פופאי" ו- "טינטין" לא זכו לאיזכור או לפחות לצילום אחד. אלו היו חוברות שבסופו של דבר הייתי גוזר אותן ומדביק אותן על הטפטים בחדרי.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (8/9/2002)
תגובה מאת אלי אשד
ספרו של חנן חבר הוא אכן מעניין ומקיף אבל בנושא הספרות הקלה הוא אכן מתייחס אבל בקטעים קצרים מאוד חצי עמוד או עמוד לכל היותר בתוספת כמה תמונות בודדות. לא השתמשתי בשם "ספרות זולה" (שהוא אכן המקובל) משום שאינני חושב שהוא מתאים כלל וכלל. כמה מהספרים והסיפורים והקומיקסים האלה אולי נכתבו כספרות "זולה" אבל יש בהם תכנים שמעלים אותם מעל הזולות של זמנם, אני מעדיף מכל בחינה את הכינוי "ספרות קלה" שאין בו את הזילזול שמבוטא בכינוי האחר, ואני מעדיף שאנשים אחרים יפסיקו גם הם להשתמש בכינוי "ספרות זולה" (שהפופולאריות שלו היא בעיקר בגלל הסרט של טרנטינו). לגבי טינטין ופופאי הסיבה שלא הזכרתי אותם היא בעיקר מאחר שאלה הם קומיקסים מתורגמים ואני העדפתי תמיד להתמקד ביצירות מקוריות. אבל יש יוצאי דופן נכון.
