יצא ב-1989,
באותה שנה של יצירתו השניה של אהוד, "קרוב".
על היצירה המשותפת של אהוד בנאי עם אביו
אני לא יודע כמה רחוק זורק אותכם משפט שמישהו אומר, אבל אותי המשפט: "... ליל חורף קר, בחוץ משתוללת סופה. אין חשמל, אין רדיו, אין טלויזיה אבל יש סבא שמספר סיפורים. החדר מואר בעששית נפט (למפה)..." שבו נפתחת היצירה הקסומה הזו זורק ממש רחוק, עוד לתקופה שהיתה לפני שנולדתי. איך יהונתן גפן כתב באחד משיריו - "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", והמילה "למפה" באמת מזכירה לי נשכחות כמי שהיה סקרן תמיד לדעת איך היו הזמנים ההם, לפני הטלויזיה וכל המדיה המטורפת שאנו חיים בה בימינו. כפי שנכתב בחוברת המצורפת היצירה הזו נעשתה מהצורך לחדש את התרבות העתיקה של הסיפור.
"תחת שיח היסמין" היתה יצירה שאהוד בנאי הקליט עם אביו, השחקן יעקב בנאי ז"ל, בתקופה שהקליט את תקליטו השני "קרוב" וזו הסיבה שבשתי היצירות הללו הוא מלווה בערך באותו הרכב של נגנים. מעבר ליצירה הזו, אביו ימשיך ללוות אותו ברוח ביצירות הבאות שלו. כך שאהוד היה באמת "קרוב" בתקופה הזו, גם לאביו הביולוגי וגם לפנחס שדה ז"ל ("החיזיון לפרנצסקו גויא"), מי שנחשב לאביו הרוחני וגם אותו אהוד ליווה בדרך דומה, במופע משותף שהיה להם באחרית ימיו של שדה. יעקב בנאי ז"ל שיחק בחייו שורה מרשימה של תפקידים, הפעם הראשונה שבה יצא לי לראות אותו היה בסרט: "חגיגה בסנוקר" בו הוא שיחק את הרב. דמות הזקן עם חוכמת החיים היתה הדמות שהרבה לשחק. אהוד זכה בזכות אביו לשחק בילדותו ילד בדואי בסרט "סיניה" (1962), אבל נטיית ליבו היתה יותר לכיוון של המוסיקה, ואם מותר לי להביע דעה אישית. לדעתי מוטב שכך.
היצירה הזו היתה למעשה סגירת מעגל. כפי שאהוד מספר בספרו "זוכר כמעט הכל", את האגדות הללו סבא אליהו שמע מסבא יעקב הראשון שהגיע בסוף המאה התשע-עשרה משיראז לארץ ישראל. מקורבים למשפחת בנאי מספרים שאהוד הכי דומה לסבא אליהו שהיה מספר סיפורים. מכאן נובע כנראה כוחו בשיריו המאוד יפים ואהובים. ביצירה זו הם לא באים לידי ביטוי, אבל המוסיקה שהוא גם מי שהלחין אותה, ממשיכה להלך קסם על המאזין לאגדות ולעזור לו להיכנס לאותן מחוזות דמיון עלומים וקסומים מהם הם באים.
האגדות - "סמינזר" בה מסופר כיצד עמד חסן ממנדי (בעזרת ידידו הטוב איסכס) בניסיון המוזר שהעמידה בפניו בת הטוחן היפה ו-"ג'מלי פורוש" בה מסופר על סיפור אהבתם של נסיכת היער לג'ון גיר, מסופרות כחלק מ"סיפורי אלף לילה ולילה", אך הן למעשה הגיעו כירושה מסבו של יעקב בנאי, אליהו בנאי שהוריש אותן לבנו ולנכדיו. המוסיקה נכתבה בהשראת המקורות המזרחיים ובוצעה בידי נגנים המנגנים בכלים אותנטיים כמו חליל רועים, עוד, קנון וזארב. הסבא בעצמו היה מלווה את סיפוריו בניגון על עוד כשהוא מלטף את זקנו הלבן ובקולו החרישי מספר את סיפוריו, בזמן שבני המשפחה והאורחים יושבים מסביב למחתת גחלים בוערות שמעליה קומקום מים רותחים (המשך של תיאור "בית סבא בירושלים" המובא בהתחלת היצירה).
בפורמט של הקסטה, זאת שיש לי ואני מודה שלמרות שלדיסק נוסף קטע בשם "ברכת אב" לא רכשתי אותו, כאילו גם בזה יש חלק מהזמנים הישנים שמדובר בהם ביצירה הזו. בכל צד מובאת אגדה שעובדה על-ידי אהוד בנאי ואביו על-פי אגדות עם פרסיות. בנאי מושפע מיוצרי פולק שהם עצמם בתחילת דרכם הקליטו עיבודים משלהם לסיפורים שהגיעו אליהם מדורי דורות וזה יפה שבנאי מצא לנכון להוציא בדרך זו משהו שקשור למשפחתו. זו אולי הזדמנות טובה לספר על שורשי משפחת בנאי המגיעה מפרס וקבעה מזה דורות את ביתה בנחלת ציון ירושלים. לצערי איני יודע הכל, אך לדעתי מי שיחקור בנושא יוכל להוציא דברים קסומים נוספים.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (31/3/2006)
