יצא ב-2008
על דיסק התפילות והחזרה לשורשים
מספר שבע כידוע הוא מספר מזל בתנ"ך והנה עכשיו אהוד בנאי בדיסק השביעי שלו מוציא יצירה שהיא שונה מכל מה שעשה עד כה, בכך שאין בה ולוא טקסט אחד מקורי שלו ועם זאת אני שמח מאוד על צאתה, לא פחות מששמחתי בצאתן של יצירותיו הקודמות. אנחנו משוחחים בינינו בצורה כנה, ואני זוכר את הפעם הראשונה שהדיסק הזה הוזכר. אהוד אמר לי שהוא עובד על דיסק חדש שהוא לא בטוח שאני אצליח כלכך להתחבר אליו, אז עכשיו כשאני מעלה את רשמיי אחרי שסופסוף האזנתי לו אני מקווה שאני אצליח להפתיע אותו ולהוכיח לו כמה שהוא נגע מאוד ללבי ובניגוד למה שחשב דווקא הצליח לרגש גם אותי.
לפני צאת הסינגל הראשון של הדיסק, "שלושה דברים" אהוד ערך מסיבת עיתונאים ושמחתי לשמוע אותו מסביר על החיבור שלו למקורות, היתה לי הרגשה כאילו הוא מדבר על איזו יצירה משותפת שלי איתו, כי מתוך היכרותנו המשותפת ידעתי מאיפה זה בא לו. כך שלא הופתעתי כשהוא אמר שזה להבדיל כמו שברוס ספרינגסטין התחבר לאחד מאבות הפולק האמריקאי, פיט סיגר. אני מוכרח להמשיך את הקו הזה ולוא רק בכדי לומר שאני לא מבין אם סיגר מצא לנכון להקליט בשנות ה-60' שיר בהשראת הפסוק מתהילים: "עת לכל חפץ תחת השמיים". למה באמת שאמנים גם מהשורה הראשונה שלנו לא ימצאו כל קירבה למקורות, שאחרי הכל שייכות יותר לנו. אומנם מילות הזמירות הן קדושות וכפי שנכתב בחוברת טעונות גניזה אך למעשה הן לדעתי אינן שונות בהרבה משירים שאף בוב דילן הקליט בתחילת דרכו ואולי ההבדל היחידי שהן שייכות יותר למסורת האמריקאית ומוזר שבמקרה שלו המעריצים מחפשים אותם יותר.
הרגשתי צורך לעלות את הסוגיה הזאת מאחר ושמעתי לצערי כמה שאומרים שהם לא ירכשו את הדיסק הזה, ויחכו לבא אחריו כשאהוד ישוב לשיר שירים מפרי עטו. אני חש שיש בזה איזושהי החמצה הלוא אחרי הכל היצירה של אמן שאוהבים מתבטא מעבר לטקסטים שהוא כותב ומצדי אהוד יכול להוציא גם דיסק אינסטרומנטלי, פשוט הפריטה שלו במיוחד בטאר כלכך מרגשת.
אני מניח כשרבים שומעים עכשיו על זה שאהוד הוציא דיסק שהוא מעין חזרה לשורשי היהדות, אומנם יש את בן דודו, מאיר בנאי ולהבדיל ממנו את השחקן, שולי רנד שחזר בתשובה וגם ביניהם נוצר איזשהו קשר ויש עוד כאלה דוגמאות רבות. חושבים שאהוד מנסה להצטרף לאיזשהו טרנד מוסיקלי, כשלמעשה זה לא המצב. נתחיל מזה שמשפחת בנאי ידועה מזה דורות כמשפחה שומרת מסורת היודעת לשלב בין מסורת לאמנות.
יש ברפרטואר של אהוד לא מעט שירים מרגשים, אבל אחד מהם הוא ללא ספק השיר "האגס 1" מתוך הדיסק השני "קרוב". באחת משורותיו אהוד מזכיר "ספרי קודש ישנים מצהיבים בארונות" שבהם ככל הנראה נמצאים אותם פיוטים שבדיסק הזה. באותה תקופה שיצא "קרוב" הוא כזכור הקליט את "תחת שיח היסמין" עם אביו, השחקן יעקב בנאי ז"ל הפיוט "עת שערי רצון" נפתח בכך שהוא קורא כמה משורותיו הראשונות וזה כלכך מרגש לשמוע את קולו של מי שכה אהבנו לראות בכמה סרטים ישראלים, בדמות הרב, והמשך אותו שיר של אהוד אומר: "הולך לו הגדול מגיע הקטן". מלבד דמות האב יש בדיסק הזה נוכחות לא מעטה של עוד כמה אנשים שליוו את דרכו של אהוד מחילוניותיו עד לחזרתו למסורת, אם בני משפחתו ואם אמנים כמו שלמה קרליבך ופנחס שדה ז"ל.
קשה לי לראות את עצמי כמי שמבין בתפילות, אך בזמן שהקשבתי לדיסק ועקבתי אחר המילים שבחוברת נראה לי שמשהו בהם מתעורר לחיים, כמו שהמשורר, נתן אלתרמן כתב: "לכל מראה נושן יש רגע של הולדת" ולוא דווקא כשהן נכתבו בזמנו אלא ממש עכשיו. אני מוכרח להודות שזה מעולם לא קרה כשניסיתי לקרוא באחד מספרי התפילות. אני לא מרגיש כל קירבה לדת, ואם אהוד מצליח ליצור ולוא לשעה אחת כשאני מקשיב לו את החיבור הזה הרי שהוא הצליח במשימה שלקח על עצמו.
הדיסק נפתח ונסגר באותו פיוט שנקרא "אודה לאל" רק בלחן שונה, שבשיר הפתיחה הוא כשיר שמכוון את המאזין להאזנה ליצירה ובקטע שמסיים כתפילת נעילה השולחת את המאזין להמשיך בחייו אבל לשוב ולבחון את חייו ממה שלמד דרך הפיוטים שבדיסק.
מהנקודה שבה אני רואה את הדברים, קשה לזמר פיוטים כאלה עם מילים קשות ועוד לעבד אותם ולמצוא קונספט שהוא אחרי הכל דיי אחיד. אם בשרשת שירי קרליבך שהוא מחובר אליהם עוד מנעוריו ואם בשלושת המזמורים המושרים לפני הקידוש בליל שבת ואשתו, אודליה לוקחת חלק בקולות. יאמר לזכותה שזאת לא הפעם הראשונה שלה בתפקיד הזה, אבל כאן היא נוכחת יותר וזה מרגש וסימבולי מאוד בהתחשב לזה שאחד הפיוטים שהם מבצעים יחד הוא "אשת חיל", ולצערי זה ללא ספק אחד מהדברים שאנחנו מחמיצים בבתי תפילה שלנו בהפרדה של היכל הגברים מעזרת הנשים. זאת הזדמנות טובה לומר שאני אוהב את הדת כמו שאהוד מציג אותה.
בחוברת המצורפת לדיסק יש הסבר לכל פיוט, ואהוד מסביר בקצרה מאיפה למד כל אחד מהם. בפיוט "צור משלו אכלנו" מצויין כי הלחן הוא עממי פרסי, עממי ערבי. עובדה שאהוד חוזר ומזכיר בהופעותיו עם ג'ורג' וסאלם.
יאמר לזכותו של אהוד שהוא אמן שמוציא את יצירותיו מתוך אמת פנימית שהוא דבק בה, לרוב הוא מחפש לתת מעצמו משהו שהקהל עשוי לאהוב והרושם שלי אישית יש מהדיסק הזה הוא שאהוד חשף מעצמו יותר מהרגיל, להבדיל כמו אמן שמופיע במופע אנפלגד. אולי לצורך כך גם בשונה מן הרגיל ההקלטות לא נעשו על מחשב אלא בשיטה הישנה ואומר דרך סרטי הקלטה.
אהוד מבטיח שהוא לא ישנה את אופי ההופעות שלו בעקבות מה שנראה רק לכאורה כקירבה גדולה יותר שלו לדת, על אף שאני נמנה בין הקהל החילוני שמגיע להופעות שלו בהזדמנות זו אני מוצא לנכון לומר שאני נהנה מכך שהוא מוצא לנכון לשלב את אותם פיוטים בהופעות, ואני מוכרח להוסיף לסיום כי מי שאוהב את אהוד אסור לו להפסיד את יצירת המופת הזאת שנוגעת הכי קרוב לנשמה תרתי משמע. בנימה אישית תודה לאהוד על שהוציא את הדיסק בסמוך לחגים, כי זו מתנה אידיאלית שעשה לנו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (26/9/2008)
הדיסק "קרוב" יצא ב-89' והשיר המוזכר במאמר "האגס 1" שנמצא בו מסתיים כידוע בפיוט של "אסדר לסעודתא", אותו ואת כמה מהפיוטים שבדיסק החדש הנמצאים בספר "ענני" שערך פנחס שדה ז"ל, למדתי להכיר בתקופה של המופע המשותף שלהם.
