יצא ב-1989
היצירה הזאת, השניה של אהוד מגיעה בתקופה שהוא מספר עליה בסרט "חייב לזוז" כעל תקופה שבה ההורים שלו היו מודאגים לגבי עתידו, ובהתחשב לעובדה שבתקופה זו הוא הקליט גם את היצירה המשותפת שלו עם אביו, השחקן יעקב בנאי "תחת שיח היסמין" זה אומר שבניגוד למה שנאמר בשיר הפותח "רוחות הצפון": "לאמא לא נשאר עוד כוח ואבא לא ידע מה לומר ביום שהחלטתי לברוח" הוא לא ממש התרחק מהבית, כי אם השיר מספר על תקופה אחרת של חייו בה קם ועזב, היה מנגן ברחובות, תקופה שהוא מתעתד לחזור אליה בשיר אחר שלו "יושב בצד הכביש" (בדיסק שלו "עוד מעט"). בכל אופן השיר "רוחות הצפון" הוא גלגול אחר לשיר "אמסטרדם" שהתפרסם קודם לכן על ידי אבנר שטראוס.
האלבום הוקלט אחרי ההצלחה המטאורית של אהוד עם תקליט הבכורה שלו בהפקתו של יוסי אלפנט ז"ל. הנגנים נותרו אותם הנגנים, אך בהיעדרו של אלפנט שנראה באותה תקופה כקרוב יותר מתמיד לממש את עצמו, אהוד העדיף שלא לקרוא להם "הפליטים" וזאת למרות שגם למפיק המוסיקלי עובד אפרת (אובי פפר) שהגיע כמו ז'אן ג'ק גולדברג מ"הקליק" היה נכון להתייחס גם כפליט.
בדיעבד אולי היה צעד מוטעה להפריד את הכוחות של השניים, אבל ביצירה הזאת אהוד לא רק סוגר מעגלים, כמו בהלחנת "החיזיון לפרנצ'סקו גויא" אחד השירים של פנחס שדה ז"ל, משורר שיצר איתו קשר עוד בתקופת נעוריו, כי אם גם מתחיל לבסס את מעמדו ויש הרואים את היצירה הזאת כמבשרת את תחילת שילובה של המוסיקה העברית עם סימננים אתניים ויאמר לזכותו של אהוד שהוא עשה את זה עוד הרבה לפני להקת אתניקס.
שיר מצמרר לא פחות מהשיר הזה המזוהה כדואט של אהוד עם יהודית תמיר, אשתו של שפי ישי שותף לדרך עוד מתקופת אופרת הרוק "מאמי", הוא שיר שיש בו משהו מסיפור חייו של אהוד שמרבה לשלב בסיפוריו קטעים מעברו, ואני מתכוון לשיר "האגס 1" הכולל בתוכו תפילה קצרה (שנלקחה מספר התפילות 'ענני' ששדה ליקט וערך). בשיר הוא מספר על בית הוריו הנותר אולי עם קירות רייקים אבל מלא בזיכרונות. עובדה מרגשת היא שהבית נמצא היום בשוק מחנה יהודה, בשכונה שנקראת על שמו של אליהו בנאי, אבי השבט של כל האנשים המוכשרים הללו שיצרו דור ראשון של אמנים בני משפחה אחת שאחריהם יבואו עוד הרבה דורות, אומרים שמכולם אהוד יצא הכי דומה לו, בכישרונו הסיפורי.
כמי שיצא לו לעקוב אחר אהוד ממש מההתחלה אני זוכר את הרגע שבו הגיעה הסנונית הראשונה מתוך האלבום הזה, "כולם יודעים" שבאה ובישרה על שינוי סגנון, אבל בדיעבד קל יותר להצביע שהוא היה בכל זאת נאמן לדרכו, ואומר אם באלבום הקודם ב"זמנך עבר" הוא מזכיר את "אייבי רואד" של הביטלס בשיר "הכנאפה מתוקה" הוא מזכיר את איש הטמבורין של בוב דילן.
אם הייתי צריך לקחת ציטוט מאחד השירים שבאלבום הזה הייתי לוקח את "יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח" מהשיר "אסתר" שנכתב בעקבות שיר עם אפגני. בעניין השיר הזה ובנוגע לכך שהרבה מהשירים של אהוד מתחילים בג'יבריש עליו הוא מרכיב את המילים, לדעתי הוא הגדיל לעשות כשהוא השאיר באלבום הזה את השיר במה שנשמע כמו אחד מגלגוליו הקודמים, הקטע הזה מוקדש לזכרו של עופר לוי ונקרא "כל הלילה על האש" הוא מגיע אחרי השיר "ג'מלי פורוש" המופיע בגירסה שונה באלבום שהקליט עם אביו.
האלבום נסגר בשיר "נגעת בצמרות העצים" שכפי שאמרתי לאהוד בראיון שלי איתו, אפשר למצוא בו הקשר רעיוני ל"פועל במה" ובין אם ההקשר הזה נעשה בכוונה או לא טוב שאחרי שהרכב היה תקוע ברוורס אהוד הצליח להמשיך בנסיעה ולהקליט יצירות נפלאות נוספות.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (22/01/2012)
קישור
