יצא ב-2006
סיבוב הופעות מקומי 2003-2005
אם השמות שאהוד בנאי בחר לכמה מיצירותיו עד היום ("קרוב" ו-"עוד מעט") רמזו לנו שאנחנו קרובים לאיזה רגע מסויים בקריירה שלו אין ספק שהגענו ליום הגדול הזה בזכות האוסף המשולש הזה. עוד באוסף הקודם "טיפ טיפה" שיצא לפני כמה שנים, נראה היה שיש לאהוד דרכים מיוחדות לאסוף את השירים שלו. אהוד הוציא עד היום שבע יצירות (כן ירבו) שאת כל אחת מהן הוא בישל לאט לאט בקצב משלו, וגם ההופעה הזו לא נפתחת מיד אלא בהקדמה אינסטרומנטלית שמובילה אל השיר הראשון "אביא לך". אותו כתב לבתו ובו הוא שואל איזה מתנה הוא יכול להביא לה ומעלה את הרעיון להביא שיר כמתנה. אין ספק שכל שיר של אהוד הוא במובן מסויים מתנה ולא רק לבתו אלא לכל מי שאוהב את שיריו. באוסף יש 39 שירים שהוא כתב במשך השנים, והשירים שלו כלכך יפים שחבל על כל אלה שנשארו מחוץ לאוסף הזה.
הדיסק השני מסתיים בסולו הגיטרות המצמרר של "עיר מקלט". בתקליט של אהוד עם הפליטים מ-87' עוד אפשר לשמוע אותו אומר "לך אלפנט", אני זוכר שבאחת ההופעות יצא לו ככל הנראה מתוך הרגל לומר את זה לדודי לוי, אבל כאן (בתיעוד) אהוד כבר לא שולח אף אחד לתת אותו, הוא בא מעצמו ומביא איתו הפעם גם קטע מההימנון. זה המקום לומר שמזה שנים אהוד כבר לא מלווה בפליטים, אבל תמיד נמצאת סביבו סוללת נגנים מצויינת. נראה שאת הרעיון של ההמנון בסוף השיר אהוד אימץ מחברו הטוב, ברי סחרוף שאף הוא הוציא לפני כמה שנים אוסף כזה משלו שהפך גם הוא עד מהרה לחגיגה למעריצים.
אם שאלנו את עצמנו איך יכולה להישמע היצירה שלו עם הפליטים בעיבוד חדש עשרים שנה אחרי הרי שקבלנו את התשובה שהשירים רק משתבחים עם השנים, והאמת שזה נכון לגבי הרבה משיריו. מונצחים בהם רגעים שנראה שתמיד תהיה בהם איזה משהו אקטואלי, כמו השיר "כשחיכיתי לך על הספסל" שפותח את הדיסק השלישי נראה כאילו רק נכתב במלחמה האחרונה ("... כשחזרנו הביתה על פנינו הם חלפו שיירות צבא בדרך ללבנון...").
אהוד לא מרבה לדבר עם הקהל, למעט פעם אחת בה הוא שואל אותם לקראת הסוף אם נשאר להם עוד כוח ופעם נוספת בה הוא מספר על נסיעה במונית. עוד לפני שהתחלתי לשמוע את האוסף ועברתי על רשימת השירים חשבתי שמדובר בקטע של דודי לוי, אבל בקטע הזה אהוד מספר על פעם אחת בה נכנס למונית והתיישב במושב האחורי עם הגיטרה שלו, הנהג לא זיהה אותו וכל הדרך ירד על כל מיני יוצרים בארץ שהוא לא מבין איך הקהל אוהב אותם, ביניהם גם אהוד שמגלה בקטע הזה חוש הומור ומזכיר שהרי גם זה גן שעובר בתורשה במשפחת בנאי.
בדיסק השלישי "אוטובוס עייף נוסע לאט" שבו נראה כאילו ההופעה מגיעה לשיאה אהוד מוריד מהלך. הוא מבצע מזמור של הרב שלמה קרליבך, עוד קטע שאולי קשור להופעות שלו אבל לא הגיע להקלטות האולפן שלו. לדעתי היה מקום להוסיף דיסק בונוס ולתת בו את הביצוע שלו ל"לילה שקט עבר על כוחותינו" של מאיר אריאל, אותו הוא רגיל לשיר מדי שנה בערב לזכרו של מאיר ואולי להבדיל מכך גם איזה שיר של בוב דילן.
הדיסקים באים בקופסא ואין בה חוברת אלא מפה מתקפלת בה אהוד צייר את הארץ תוך איזכורים של כמה משיריו, יש בה גם שלושה סיפורים קצרים שלו. הציור שעל הקופסא מזכיר משהו בין הציור של "סע לאט" של אריק איינשטיין לציוריו של ג'ון לנון, שמזה האחרון אני יודע בוודאות שהוא מושפע. אם כבר העלתי את העניין של דיסק בונוס שהייתי רוצה למצוא באוסף הזה (בדומה למה שברי סחרוף עשה) ובו ביצועים של אהוד לשירים של אחרים, הייתי רוצה שהוא יבצע את "גיבור מעמד הפועלים" של ג'ון לנון ובכך יסגור מעגל עם השיר הראשון שלמד לנגן בתקופת היותו חייל בגרעין נח"ל.
אחת המחשבות הבלתי נמנעות אחרי שמקשיבים לאוסף המקסים הזה היא שחבל שלא חשבו להוציא את התיעוד הזה ב-DVD, אולי אז אפשר היה להבחין בקלות שהיא מורכבת מכמה הופעות שהיו בשנתיים האחרונות (2003-2005), אבל אני מאמין שתיעוד כזה יתן הנאה לא פחותה. במקום זה יש רצועת וידיאו של "ממשיך לנסוע" שסוגרת את האוסף שנקראה כך ואולי מרמזת לבקרוב, וכולי תקווה שפעם אכן ייצא משהו מהתעודים מהופעות של שנים קודמות. היו רגעים מרגשים שאל לנו לשכוח אותם. אם זה במופע של אופרת הרוק "מאמי" ואם במופע מיוחד שלו עם המשורר והסופר, פנחס שדה והיו עוד כמה הופעות מיוחדות כאלה.
יצא לי להיות בכמה הופעות של אהוד בנאי עד היום, אבל זו שממש רציתי לראות עם ג'ורג' וסאלם, חבריו הערבים מהגליל לצערי נאלצתי לשמוע מבחוץ. זה מה שגורם לי במידה מסויימת להבין את אלה שלדעתם האוסף הזה לא מעביר את העוצמות הרגילות של אהוד, אבל זה באמת רק בגלל הקטע הויזואלי שחסר.
כמי שמלווה כמאזין את המוסיקה של אהוד בנאי מראשיתה ב-87' כשרק הוציא את התקליט שלו עם הפליטים והתארח עם יוסי אלפנט ב-"רדיו רדיו" תוכנית הרדיו שהגיש באותם ימים, יואב קוטנר אני נרגש מהאירוע הזה ולא נותר לי אלא לברך שהחיינו והגיענו לזמן הזה ולהוסיף בשורה תחתונה שאפשר לומר שהאוסף הזה הוא "סוף הדרך" (של אותו סיבוב הופעות אותו הוא מתעד), אבל אין לי ספק שעוד נצא לטיולים ארוכים ונפלאים לא פחות.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (21/10/2006)
משהו שכתבתי במקום אחר באינטרנט, כחצי שנה לפני צאת האוסף בהופעה:
