את הערב המרגש הזה בחוף בננה ביץ' שבאכזיב פתחה הופעתו של אביתר בנאי ששר את שיריו הראשונים כשהוא יושב ומנגן בפסנתר ומלווה אותו בגיטרה, אמיר צורף שידוע כחבר בלהקת רוקפור ולא פחות מזה כמלחין ומפיק מוסיקלי של לא מעט יוצרים אחרים. אביתר עבר אחר-כך לנגן בעצמו על גיטרה, אבל לפני שהוא עשה את המעבר הזה הספקתי להיזכר בזה ששמעתי על קשר שנוצר בינו לבין רוברט וייאט שעכשיו בשמיעה רצינית יותר של המוסיקה שלו, מעבר למה שמשמיעים ברדיו נדמה היה לי שיכולתי למצוא את הדמיון בין המוסיקה שלהם. מעבר לשאלה שחזרה על עצמה כמה פעמים, "מה עם המזגן?" שלומר את האמת דיי הדאיגה אותי, כי לא ידעתי מה יהיה בהמשך הערב כשאהוד יעלה על הבמה עם חבריו והם יהיו יותר מאשר שניים, אבל נדמה שהאור הלבן בזמן שהוא ישב וניגן בפסנתר פשוט חימם אותו יתר על המידה. אביתר ציין את העובדה שזה משהו מיוחד להופיע מול קהל במקום כזה שאפשר לראות מהבמה את הים או כמו שמאיר אריאל ז"ל תבע את המושג "עם הגב לים". הקהל אהב את שיריו, אבל בכנות נראה היה שהוא לא יוצא מגדרו. הוא ככל הנראה שמר את כוחותיו לשלב מאוחר יותר של הערב.
מופע החימום ערך לא יותר משעה ואפילו פחות ממנה ואז הגיע הרגע שכולנו חיכינו לו. לפני המופע כשעוד ישבנו על הדשא הספקתי לשמוע מישהו שאמר שעם כל הכבוד לאהוד בנאי הוא מתפלא עליו, הוא לא מבין איך זה שעד היום הוא לא הופיע במקום כמו קיסריה. מקום שלדעתו יהיה הכי מתאים להופעותיו, אני מוכרח להודות על האמת שלא זכרתי אם אהוד הופיע שם בעבר או לא אז לא התערבתי, אבל רציתי לומר לו שלדעתי לא משנה איפה אהוד יופיע הוא תמיד יצליח לפאר את המקום, וזו אולי הזדמנות טובה לומר שהתפאורה שעמדה על הבמה היתה הציור שהוא בעצמו צייר ומופיע בעטיפת האוסף המשולש בהופעה "ממשיך לנסוע" שהוציא לפני כשנה.
כשאהוד פתח את המופע במנגינה לניסוי כלים אחרון לאט לאט כל הקהל נעמד על רגליו, חברי רועי ואני בחרנו לעמוד ממש קרוב, על הגדר שמפרידה בין הקהל לבמה. אהוד בחר לפתוח את הערב בשיר שהוא ככל הנראה שיר חדש שלו ובו כמו בכמה משיריו הוא מספר על מקום שהגיע אליו באחד מנדודיו ומצא שיש בו בצד אחד את החילוניות ומהצד השני את חיי הדת, שילוב שמעסיק אותו בשנים האחרונות, והכי חשוב כדברי השיר הזמן עובר בו לאיטו ויש זמן לכל. ללכת לראות טרזן בקולנוע ואחר-כך ללכת לשאת תפילה בבית-כנסת לא רחוק.
אני מוכרח להודות שזו פעם ראשונה שאני רואה הופעה שלמה של אהוד, אני פשוט בדרך כלל לא נהנה מהופעות כמו שנהנתי מההופעה הזאת. הפעמים הקודמות היו כשהוא היה שותף בתחילת דרכו לאופרת הרוק "מאמי" והיא הועלתה גם באודיטוריום בעכו, התפלאתי לדעת שיש קהל שמצפה לשמוע שירים גם מהיצירה הזו, כשהחומר הכי מוקדם שלו הוא אכן מאותה תקופה עם הרכב "הפליטים", אבל מהתקליט הראשון שלו שיוסי אלפנט ז"ל הפיק. פעם נוספת שהזדמן לי לראות אותו היה כמה שנים מאוחר יותר כשהוא היה הופעת החימום של בוב דילן בפסטיבל הבלוז בחיפה, הפעם השלישית והאחרונה היתה לפני כמה שנים והוא הופיע עם חבריו הערבים מן הגליל ג'ורג' וסאלם בגני פסטיבל לתיאטרון אחר בעכו. לצערי נודע לי על כך מאוחר ולא הספקתי להתארגן, אבל הגעתי למקום ויכולתי להינות רק מהצלילים שנשמעו מחוץ לאולם.
בכל פעם שאהוד מארח חברים בהופעות שלו, אם זה ברי סחרוף, להקת "כנסיית השכל" ובהופעה זו את ג'ורג' וסאלם נדמה כאילו השירים שנוצרים כל פעם מחדש לא נועדו להישמע אחרת מאשר כך. החלק של החברים הגיע באמצע המופע, כשהעלו לבמה שלושה כיסאות. אהוד התיישב על הכיסא האמצעי והמשיך לתת את חלקו בערב אבל בצורה שנראתה נינוחה יותר כאילו בכדי לאגור כוח להמשך האנרגטי של הערב שיבוא בהמשך. כמו רבים מאוהבי המוסיקה של אהוד בנאי גם אני התוודעתי אליהם, לראשונה דרך השיר המשותף שלהם עם אהוד - "עבדו ורנדורה", אבל לדעתי יש להם עוד כמה שירים מוצלחים לא פחות. גם אם הם שרים אותם בערבית, ואולי לא כל הקהל מבין את המילים. יאמר לזכותם שבדיסק "הלה" שיצא לפני כמה שנים בהוצאת "נענע דיסק" יש תרגום לכל שיר.
אחרי שהם התישבו במקומותיהם אהוד הקדים ואמר לפני השיר הראשון שהם שרו יחד שהוא אומנם שיר ערבי, אבל כשהוא שמע אותו לראשונה הוא מיד הזכיר לו את השיר "צור משלו אכלנו" כפי ששמע אותו בבית הסבא שלו. בין רגע נדמה לי שהבנתי את הקסם במוסיקה שלהם, וכנראה שזה קשור גם לשורשים שלי כמי שהוריו נולדו במצרים. הם שרו כמה שירים מהדיסק שלהם וכמה מהרפרטואר של אהוד. נהנתי מאוד מהתרגומים הספונטנים שלהם לכמה מהמילים של השירים של אהוד, כמו למשפט "יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח" (מתוך השיר "אסתר") שמרגש כמה שהוא מקבל משמעות חדשה כשאין ספק שזה מה שקורה על הבמה באותה עת, ובכלל מתרומתם לערב מצדי הם יכלו להישאר קצת יותר, כי זה היה עבורי פיצוי על לפני כמה שנים.
לוקח לאהוד לא מעט זמן לבשל כל דיסק שלו, אבל במופע כשהשירים מכל הדיסקים שלו חוברים זה לזה העניין הזה נשכח והופך לחגיגה אחת גדולה, כשהנגנים שנמצאים עם אהוד לאורך המופע הם גיל סמטנה על הקונטרה-בס ונועם לוי כפרקשניסט וקולות הם היחידים שמלווים אותו ממש מתחילת הדרך. נועם לשמחתי הרבה חזר לאחרונה לקחת חלק בסיבוב ההופעות הנוכחי שנקרא "הפסקת חשמל", עם כל האנרגיה על הבמה אפשר להבין למה. אהוד הציג אותו כמי שבדק לאחרונה כל מיני אפשרויות ובין השאר גם לגידול עגבניות על כוכב מאדים וביקשו שיקבלו אותו בהבנה. אין ספק שהקהל אוהב את נוכחותו במופעים שמוסיפה להם הרבה, במיוחד ברגעים שהוא התקרב עם אחד התופים שלו אל קדמת הבמה תוך כדי ריקוד. אני נוסף לקטע הזה אהבתי גם את מה שעשה לקראת סוף השיר "סרט רץ" כשהוא תופף על הלחיים שלו, וזה גרם לקהל להתלהב עוד יותר מהשיר שגם כך הוא אחד מהשירים האהובים עליו. שאר החברים הם ניצן חן רזאל על כינור וערן פורת על תופים. כולם ביחד מהווים סוללה חזקה שעוזרת לאהוד לא רק להישמע טוב אלא לתת את המופע ההכי טוב שיש.
אני זוכר את אהוד של תחילת הדרך כשהוא עומד על מקומו לאורך כל המופע, ואין ספק שהשנים עשו לו טוב גם מהבחינה הזו. לא רק שהוא עונה לחיזורים מהקהל אלא שהוא מגלה פתיחות ומשתולל על הבמה. בשלב מסויים כשג'ורג' וסאלם היו על הבמה והגיטרה עוד עליו הוא שם את כוס המים שלגם ממנה כל כמה זמן והניח אותו על ראשו כשהוא רוקד מעין ריקוד מזרחי. אחרי שג'ורג' וסאלם ירדו מהבמה, אהוד שב לבצע כמה משיריו ופתח עם השיר "אביא לך" כשהוא חזר והתיישב על הכיסא וניגן את השיר הזה כרגיל על סיטאר. זה היה מהפנט לראות אותו עם כלי הנגינה המקסים הזה, לא פחות מאיך שהוא הוציא מגרונו את השירה הפרסית ב"ג'מלי פורוש". כמה מהשירים בערב בוצעו ברצף אחד ואחרים בוצעו בגירסאות שונות כמו "בגילגול אחר" שהוא כידוע מזכיר בו "הביטלס עברו ב'צוללת צהובה' ואמרו שכל מה שאתה צריך זו אהבה". בסולו הגיטרות שנמשך קצת יותר נוספה מנגינה מוכרת שגיליתי בסופו של דבר היא While My Guitar Gently Weeps אחד השירים המוכרים של הביטלס.
אהוד ידוע כמי שחזר בתשובה, ויאמר לזכותו שלמרות זאת הוא לא הרחיק את הקהל ממנו ולדעתי העניין הזה דווקא מקרב לבבות ולא גורע מהיחוד שלו. במיוחד כשבשלב ההדרנים גם ניצן חן רזאל שאף הוא שומר מסורת, ביצע עם אהוד כמה שירים של שלמה קרליבך שהסתיימו בהימנון "התקווה".
ההופעה נמשכה שלוש שעות, ודווקא כשרועי שנהנה מההופעה לא פחות ממני התחיל להתייאש מזה שאת השיר שהוא הכי אוהב "יוצא לאור" הוא לא יזכה לשמוע בהופעה הזו הוא קיבל אותו בשלב מאוחר של הערב בהפתעה גמורה, ונדמה שכך בזכות האורך של ההופעה כל אחד מהמעריצים קיבל את השיר שהוא אוהב והקהל יצא מרוצה. לסיכום אחרי כל מה שכתבתי על ההופעה יש לי הרגשה שאני לא מצליח להעביר עד כמה היא היתה מדהימה. אני רק תוהה איפה מבקרי התרבות שיכתבו מילה טובה עליה.
- את דבריי אלו כתבתי ביום שישי לפני כניסת השבת ומפאת כבודו של האמן שאני מאוד מכבד ואוהב אני מפרסם את זה רק עכשיו, בצאת השבת. שיהיה לכולנו שבוע טוב ומבורך !!
תודה גדולה לחברי, רועי ווידלר על התמונות והחוויה המשותפת
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (25/8/2007)
