אהוד בנאי והפליטים

על יצירת המופת הראשונה שיוסי אלפנט ז"ל הפיק מוסיקלית

יצא ב-1987

עם צאתה במהדורה חדשה

אני לא מתכוון לחזור על מה שנכתב עד כה, במשך השנים על היצירה הזאת וגם לא על מה שנכתב בחוברת המצורפת ע"י יואב קוטנר שאני מוצא ערך רב לדבריו, ולוא דווקא בגלל הקשר בינו לבין היצירה הזאת כמו שתבינו בהמשך. אין עוררין שהיא קנתה את מקומה במוסיקת הרוק הישראלית, והוכחה לכך 20 שנה אחרי צאתה היא יוצאת לאור מחדש בסידרה של חברת ההקלטות אן.אם.סי שנקראת "סימני דרך" ובה יצאו עד כה 9 אלבומים כאלו המוגדרים כיצירות שהטביעו את חותמם על המוסיקה והתרבות הישראלית. את היצירה הספציפית הזאת בניגוד לאחרות אני זוכר באופן אישי מהרגע שהיא שוחחרה לאוויר העולם באופן רשמי. יאמר לזכותו של אהוד בנאי שהוא ידוע כאמן שאוהב לבשל את הדברים טוב לפני שהם יוצאים, וגם שחרורו של הדיסק הזה התעכב קצת, ככל הנראה מסיבה זאת ואחרי הכל זה משתלם, כי הדיסק השני שבא כבונוס הוא לדעתי אחד מדיסקים של בונוסים הכי מושקעים שארחיב עליהם קצת בהמשך.

אני מוכרח לומר שהיתה לי הרגשה שצריך לציין את התקופה של 20 שנה ליצירה הזאת, אני כמובן לא ידעתי באיזו דרך. חשבתי יותר בכיוון של אמנים שיבצעו משירי האלבום, אבל מחווה כזאת נעשתה רק לאחרונה עבור כמה יצירות אחרות. אם במופע לציון 30 שנה לצאת אלבום הבכורה של פורטיס - "פלונטר", שגם הוא יצא בסידרה הזו ואם ב"הדרכים הידועות" - אלבום מחווה ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך.

מאוד מרגש אותי שהחוברת פותחת במשפט לזכרם של יוסי אלפנט וז'ן ג'ק גולדברג ולהיזכר בעקבותיו בפעם היחידה שיצא לי לראות אותם על הבמה שבאה בעקבות הזמנתו של שי, חבר טוב שלמד איתי באותה תקופה בחטיבת הביניים, והציע לי להצטרף אליו להופעה שהוא הגדיר אותה כמשהו מוסיקלי שונה ממה שאנחנו רגילים אליו. אני באופן אישי, לא ידעתי באותם ימים למה הכוונה "אופרת רוק". איציק, אחי הגדול רכש לי את הכרטיס להופעה כמתנת יום הולדת, וכמו במתנה שנתן לי גם כמה שנים אחרי, קופסאת הבוטלגים הרשמית של בוב דילן, היה בזה משהו ששינה את חיי.

ממשהו שעוד לא נחשפתי אליו זה הגיע בסופו של דבר לזה שרציתי לשמוע על עוד יצירות מוסיקליות שהן לא מנותקות מהמציאות ומעבירות מסר חברתי. כפי שאהוד עושה ביצירה זאת, בין אם בשיר "עבודה שחורה" שבו הוא מדבר על יחס החברה שלנו לעולים מאתיופיה ובין אם בשיר "עגל הזהב" המדבר על מעמד הר סיני ואפשר למצוא בו איזו השלכה לעם שכבר אין לו באמת מנהיג אמיתי שיעמוד בראשו. גם אם השירים הללו נכתבו על תקופה מסויימת יש בהם משהו שהוא מעל הזמן.

למעשה בזכותו של איציק ישבתי והקשבתי כמוהו לתוכנית "רדיו רדיו" של יואב קוטנר שארחה את אהוד בנאי ואת יוסי אלפנט, יום אחר יום. רק מהתגובה של קוטנר יכולנו לחוש שמדובר ביצירה שונה מאחרות שמגיעות לרדיו. בדיעבד נראה לי שקרץ ליואב העניין הזה של מוסיקאים שנחשבו באותה תקופה לאמני שוליים מצליחים לחבור יחד ולהגיע באמונה אחת למרכז. תופעה שהלכה והתעצמה עם השנים, ולא רק עם החברים האלה שבאו מ"הקליק" ו"להקה רטורית" שהיום נחשבים לפורצי דרך.

במידה מסויימת המוסיקה של אהוד בנאי פתחה עבורי את הדרך למוסיקה של בוב דילן, וזה היה אך טבעי שאחרי כמה שנים הופעתו חיממה את המופע של דילן בפסטיבל הבלוז בחיפה. זו היתה כבר פעם שניה שיצא לי לראות אותו על הבמה. הוא היה כבר ללא "הפליטים", אבל מיותר לומר המוסיקה שלו המשיכה לדבר אליי, היא למעשה מלווה אותי עד היום. כשעברתי להאזין למוסיקה על דיסקים, הדיסקים שלו היו הם הראשונים שמצאתי לנכון לרכוש וזה לא משנה שכבר היה לי אותם בפורמטים שונים.

עד היום הקשבתי ליצירה הזו אין ספור פעמים, אני לא אתפלא שזה האלבום שהשכנים שלי שמעו אותו הכי הרבה, כי כשאני מקשיב לו אני אוהב שכולם סביבי שומעים אותו יחד איתי. אני עד כדי כך אוהב את היצירה הזאת שזה הגיע לאבסורד שזה כמובן לא שירים שאני כתבתי, אבל הם מעלים בי לא מעט זכרונות שחלקם הם דיי נשכחים, אבל שוב שוטפים אותי כשאני מקשיב למוסיקה הקסומה הזאת. כמו הקטע שאהוד קורא "לך אלפנט" בשיר "עיר מקלט" שרק אחרי מותו של יוסי אלפנט קיבלה עבורי ואני מאמין שגם עבור הרבה אחרים משמעות חזקה יותר, ובשיר הזה יש בכלל את המשפט את הכי מרגש בעיניי, כשאהוד שר "... על הכביש המתפתל בין עכו לצפת", זה כביש שיוצא לי לעלות עליו לא מעט, ואני זוכר שיום אחד אפילו השמעתי אותו לאחת מאחיניותי בזמן שעברנו בצומת ובכדי שהיא תראה את הצד הציורי שלו הראתי לה את השלטים שעליהם נכתבו שמות הערים האלה.

כעשור אחרי צאת האלבום. יצא לי לשוחח בהופעה של "עשר בר" עם אורי כהן, מי שהיה המפיק בפועל של היצירה הזאת והוא סיפר לי שגם במבט של מספר שנים אחרי העבודה הוא חש כמה שהעבודה שילבה הנאה וחוויה שלא שוכחים אותן כלכך מהר. אולי הם לא חשו שהם הולכים לעשות היסטוריה, אבל היה משהו מאוד מיוחד באווירה באולפן. בדומה למה שהיה עם "החברים של נטאשה" כשהם עבדו באולפן על "שינויים בהרגלי הצריחה" שכזכור גם אותו יוסי אלפנט ז"ל הפיק ויואב קוטנר במסגרת תוכנית הטלויזיה שלו באותם ימים "קול הפופ" הגיע לבקר אותם באולפן. אורי כהן הוא למי שלא יודע הסולן של "עשב בר" ובדיסק השלישי שלהם שנקרא "דרבשיה" הם מבצעים את "עבודה שחורה" ואת "נוסעת להודו" שזו גירסה שלהם "ל"גלויה מקטמנדו.

ההופעה של הפליטים מבית ליסין ב-88' שתופסת את רוב הדיסק השני שודרה בזמנו בין תוכניות ההדרן של גלי צה"ל, ויצא לי לשמוע אותה לפני שנים בהקלטה של שי מהרדיו. נדמה לי שהוא מצא אותה לגמרי במקרה באחת מהקסטות של אחיו הגדול, וזאת אחרי שהוא התחיל להקליט עליה כבר משהו אחר.

כלכך מרגש לשוב ולשמוע את "יוסף טס ללונדון" עוד אחד משירי המסעות שאהוד בנאי כתב במשך השנים, שאני לא זוכר כמה זמן כבר לא יצא לי לשמוע אותו. ההופעה והשיר "קסם גלילי" לקוחים גם הם מתוך הופעותיו של אהוד בנאי בתקופה שלו עם הפליטים. הם הוקלטו אחרי צאת התקליט והשיר הזה, עד כמה שזכור לי הוקלט באחת מהחזרות לאופרת הרוק "מאמי". זה מה שיואב קוטנר אמר בזמנו כשהוא השמיע אותו. "קסם גלילי" יצא ב "אוספ אלפנט" וזאת הזדמנות טובה לבקש מחברת "נענע דיסק" שיוציאו אותו מחדש אחרי שאזלו כל העותקים שלו, ומאוד מרגש שגם קהל חדש שלא ידע את אלפנט מבקש אותו.

בחוברת המצורפת לדיסק ישנם הציורים שיצאו בזמנו בסינגלים של התקליט, את רובם ככולם צייר איתן פימנטל שהיה אחראי לעטיפה המאוד מיוחדת של התקליט עצמו. פרט לזאת ישנן גם כמה תמונות מהתקופה ההיא וכמו כן סריקה של דף בכתב יד ובו רשומים בין השאר שמות השירים שביצירה בסדר אחר ממה שהם יצאו בסופו של דבר, רק השם של השיר "אמסטרדם" שמקומו הוחלף משיר חמישי לשיר שלישי, השתנה ל"דם", בכדי להבדיל בינו לבין השיר הראשון של אהוד שהוקלט ע"י אבנר שטראוס ואגב אפשר למצוא אותו ב"על אש קטנה" (של שטראוס).

רשימת הבונוסים שמתחילה עוד ברצועה שמסיימת את הדיסק הראשון של היצירה המקורית, בקליפ ל"זמנך עבר" שצולם בזמנו עבור תוכנית הטלויזיה "זהו זה" ששולבו לתוכו תמונות שונות מאותה תקופה, ויכלל בסרט "חייב לזוז - אהוד בנאי והפליטים" ייצא במהלך השנה כך שלקהל שאוהב במיוחד את התקופה הזו של אהוד יש בהחלט עוד למה לצפות. נסגרת בגירסת דאב ל"א יידישע רסטהמאן" שהיה בזמנו הסינגל הראשון של אהוד, עוד לפני התקופה שלו עם הפליטים. אהוד קיבל עליו בזמנו את ברכת הדרך מ"המלך", זוהר ארגוב ז"ל.

נכתב ע"י אהוד בן-פורת (8/2/2008)

קישור

יואב קוטנר מספר על אהוד בנאי לכבוד צאת המהדורה החדשה