חדשות ועדכונים

כל החדשות ›

מאיר אריאל - לציון השנה החמישית לזכרו

עמי ברנד, עיתונאי מ"מקור ראשון" פנה אליי וביקש לראיין אותי. קטעים מהראיון שמובא כאן בשלמותו שובצו בכתבה "שיר כאב" שהופיעה במוסף "דיוקן" ב-6.8.2004

עמי: מה לדעתך חיבר אותך למאיר אריאל?

אב"פ: אפשר לומר שהתאהבתי במאיר משמיעה ראשונה, החיבור ביני לבין היצירות שלו נוצר כמו בהתאהבות ממבט ראשון. רק שבהתאהבות כזו מגיע בסוף שלב ההתפקחות, בעוד שבמקרה עם מאיר האהבה שלי רק מתעצמת עם השנים יותר ויותר ואני חושב שלא אגזים אם אומר שאני מתגעגע אליו כמו היה חלק מהמשפחה שלי.

עמי: מה לדעתך הייחוד של אריאל כמשורר או כזמר?

אב"פ: כל אחד יכול לראות במאיר משהו אחר, עם זה אב רוחני, חבר, עמית למקצוע ואוזן קשבת. הוא אהב להקשיב לבריאות ולעלות אותם על הכתב. אני חושב שהייחוד שלו הוא בכך שהוא ידע לשלב את הכל ביחד, אבל אין לי ספק שהשפה הציורית שכמה מהיוצרים הצעירים ממשיכים אותה ביצירות משלהם עשתה את שלה ובכך אפשר לראות את מלחמותיו של מאיר בשפה כהמשך ישיר למלחמותיו של אליעזר בן-יהודה. המכנה המשותף לכל האמנים שאני אוהב (וודי גאטרי, פיט סיגר, בוב דילן וכמובן מאיר אריאל) הוא הקשר שהם יצרו בין חייהם ליצירותיהם. עניין שלי כמשורר חשוב מאוד. אני לא חושב שאגזים אם אומר שהגדולה של מאיר היא בכך שמצאתי בו את המרכיבים של כל היוצרים שהזכרתי קודם, והם נחשבים לאמנים גדולים בפני עצמם.

עמי: האם אתה רואה ביצירה של אריאל תקופות שונות שאפשר להפריד ביניהן ולנתח אותן בנפרד (למשל, לפני החיבור שלו וליהדות ואחרי).

אב"פ: אם אתה מחפש תקופות בחייו של מאיר אפשר בהחלט לקחת את העניין של הדת, אבל מאחר ואני מוצא קריצה לדת כבר ביצירותיו הראשונות אני חושב שהחלוקה הנכונה יותר תהיה: א. מאיר הצנחן המזמר שהחל בתקליטון בהפקתו של בני אמדורסקי ז"ל והמשיך בשירים שבהם מאיר הציג את עצמו עדיין כחייל, אם אני לא טועה למעשה עד ל-"ירוקות" (שיצא ב-88') ובו יש את "פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)" שמאיר מודה שכחייל הוא ידע להצחיק. תקופה שניה היתה כנראה אחרי שתפס שהתקופה הצבאית כבר מאחוריו וגייס את עצמו לטובת העם ב"מסע בחירות". התקופה השלישית והאחרונה שייכת גם היא לגיוס, אני מתכוון לקטע הדתי למרות שעד כמה שידוע לי מאיר לא היה שייך לשום זרם והוא גם לא התכוון לשייך עצמו. הוא התכוון ליצור זרם חדש שנמשך עד היום עם כל אלו שמתגעגעים אליו, כל אחד מהם מביע את געגועיו בדרך שהוא בוחר בה לנכון. כפי שנאמר בפתגם: "כל אחד כראות בעיניו יעשה".

עמי: האם אתה רואה באריאל דמות מרובת סתירות?

אב"פ: אתה אולי מתכוון בזה לפרשה שהעסיקה אותנו בסוף חייו, אבל אני ברשותך לא אכנס לזה, כי בסך הגדול אני לא רואה במאיר דמות מרובת סתירות, אם כי לדעתי כבן-אדם ובמיוחד כיוצר שנמצא כל הזמן בחיפושים ומן הסתם משתנה מעת לעת הוא לא יכול להיות חף מזה. כדי לקבל תשובה לשאלה הזו תצטרך עם כל הכבוד לשאול מישהו אחר.

עמי: מהו האלבום האהוב עליך של מאיר אריאל?

אב"פ: קשה לי לבחור מה הדיסק האהוב עליי מכל הדיסקים של מאיר, כי אני באמת אוהב את כולם. אני זוכר את התקופות שבהן כל אחד מהם יצא לאור. יחד עם זאת אני חושב שהבולט מכל יצירותיו הוא "רישומי פחם" (שיצא ב-92') בו מאיר מלווה עצמו בגיטרה ובמספר נגנים מצומצם. אני מוצא בו את מאיר של כל התקופות, אם זה "הבן אדם אינו אלא" שמזכיר את "מה חדש במדע" (ירוקות, 88'), "שיר מקצוע" שמזכיר את "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" ו-"דמוקראסי" את "מסע הבחירות". בדיסק הזה התבלט הצד הדתי. אני זוכר שאמרתי לעצמי שאם מאיר יהפך לרבי בצורה רשמית יותר יהיה לי אולי סוף כל סוף למי לפנות.

עמי: מהו לדעתך הפחות טוב באלבומיו ולמה?

אב"פ: אני אוהב את מאיר ויש לי את כל הדיסקים שלו. אני לא מאמין שלאמנים יש אלבומים פחות טובים, תמיד הם מובילים לאנשהו ובראיה לאחור אפשר למצוא בהם איזה שיר אחד או שניים. אם אתה בכל זאת מתעקש, בלי לפגוע חלילה בעוסקים במלאכה הקדושה. אני חושב ש"מודה אני" שיצא אחרי מותו הוא הפחות טוב מכל אלבומיו. אני לא יודע באיזה מצב נמצאו השירים שבו, אבל אם אני משווה אותו לאלבומי עיזבון אחרים אני חושב שעם כל הכבוד טעון שיפור.

עמי: איך אתה מרגיש כלפי פעולות ההנצחה של המשפחה (הערב השנתי במשמרות, הדיסקים, האוספים)?

אב"פ: היצירות שיצאו אחרי מותו של מאיר יצאו עם חשש למסחר אותו. אני מבין את החשש הזה, אבל אני חושב שהכל נשאר עוד בגדר של הטעם הטוב. מאיר היה יוצר שהיה חשוב לו לטפס על הר ההכרה באיטיות, כי היתה לו תחושת בטן שעל ההר הזה אי אפשר לשהות הרבה זמן ואין לי ספק שאחרי מותו מגיע לו סופסוף להגיע לפסגה הזו. רק דבר אחד כואב לי שלמעט התמיכה המשפחתית בעזבונו, הוא לא זוכה להנצחה או לפחות לתמיכה מצד הממסד כמו שמגיע לאמנים בסדר גודל שלו. ואני מתכוון בכך שהכל נופל על המשפחה. תרשה לי בהזדמנות זו לפרגן לתרצה על המופע שהיא מארגנת אחת לשנה בקיבוץ משמרות ולקוות שהשנה בכל זאת לא תהיה הפעם האחרונה. חבל לי שהאתר שקיים באינטרנט מעבר לפורום כבר לא ממש עובד וחסרים שם כמה עידכונים. אני מנסה להשלים את החסר באתר שלי, למרות שאני לא יודע אם זה מתפקידי לעשות את זה.

- תודתי נתונה לעמי ברנד על הראיון והשיחה המעניינת שהתפתחה בעקבותיו.