א.
אני מכיר את בנות הזוג של החברים הטובים שלי, אבל כשהיא עברה מולי ברחוב עד שהיא לא שאלה לשלומי ואמרה שהוא מחכה לי, וגרמה לי בכך להתעכב קצת יותר מלחלוף על פניה בלי לשים לב מי היא, פרט לזה שהיא לובשת מדים לבנים, לא שמתי לב שהיא בת הזוג של החבר שבדיוק הייתי בדרכי אליו. הכרתי אותה אבל לא ידעתי שהיא אחות, כך שמיד אחרי שאמרנו שלום זה לזו המחשבה שעברה לי בראש היא שהוא הגשים את הפנטזיה אחרי שהיא נכנסה לו לראש בזכותי. וכשהגעתי לדירה שלהם ודפקתי על הדלת שיפתח לי, ידעתי למה הוא נשאר עם פיג'מה, למרות שידע שאני בדרך. זכרתי שכתבתי משהו על זה, והוא הזכיר לי תוך כדי זה שהתנצל שהוא עוד לא מאורגן שהוא אוהב שהיא נכנסת אליו למקלחת כאחות, כשהוא עומד עירום לידה. הוא לא הזכיר את העניין של הזיקפה, אבל זכרתי כמה שהיא גדולה לפחות אצל הדמות שכתבתי באותה פנטזיה שלי. מוזר לי שהיא הפכה למציאותית בגללו, ואם היא עמדה כמו כלב שקשור עם שרשרת לגדר לא הפריע לו לנסות ולקחת אותה לידיו ולעשות סיבוב איתו. אני לא יודע עד כמה הפנטזיה הפכה למציאות אחד על אחד, אבל אם כן מעניין מה עם אותה סצנה שחשבתי עליה בזמן ששמעתי כל בוקר את פועל הניקיון סוחב את האשפה שלו, ובה הדמות שוכבת על מיטה והאחות להבדיל מאותו פועל ניקיון מגיעה עם עגלה של מגשי אוכל לארוחת בוקר. הם מזהים זה את זה מפתח החדר, ומאחר שהיא מכירה אותו היא מתעקשת שבניגוד לחולים אחרים היא תשב על ידו ותאכיל אותו. חשבתי על כל זה לעצמי בזמן שהוא סיים את עניניו במקלחת.
ב.
"מה בא לך לעשות?", הוא שאל אותי כאילו לרגע העיר הגדולה הפכה להיות ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל כמו תמיד עשינו סיבוב בין כמה חנויות והתיישבנו באחד מבתי הקפה. אחרי שישבנו והזמנו את המנות שלנו התעניינתי לדעת איך הם, הוא ובת הזוג שלו הכירו. אם אני ממשיך בעלילה עם מה שקורה להם במציאות או ממשיך עם הדמיון. אני מפעם לפעם הייתי שוקע בהרהורים, כמו על אותה תחושה שתמיד חוזרת אליי כשאני מגיע לעיר הגדולה והיא איך אני מוצא דרך להמשיך את הרומאן שלי והופך בזכותו לסופר מפורסם. בינתיים אני דיי נהנה מהעובדה שיש כאלה שקרובים אליי, כמוהו ומכירים גם את הדברים שנמצאים אצלי במגירה ומי יודע אם משהו מהם לא הופך אותם למציאות כמו במקרה הפעם.
ג.
"היית עושה לה טובה?", הוא שאל אותי כשחזרנו לדירה המשותפת שלו, והדלקנו טלויזיה במקרה על תוכנית האירוח של דוקטור פיל. התארחה בה מישהי שסיפרה כמה רע לה בחיים, אבל לא אכחיש ואומר שהדמעות שזלגו לה על הפנים עשו לי משהו עד כדי שהתחלתי לחשוב איך להכניס אותה לאחד הסיפורים שלי. אז עניתי לו שהייתי מוכן לצאת איתה והתחלתי להרהר בשאלה האם לתת לה חיים טובים יותר מאלו שהיא מציגה או להשאיר אותה כמו שהיא. "תשאיר אותה מלצרית", הוא הציע לי מתוך זה שידע שאין בעיניי הבדל גדול בין מלצריות לאחיות. כל אחת מהן מגיעה אליך עם מגש. חזרתי בסופו של דבר לעיר הצפונית שלי עם הרגשה שאני לא יכול להסתיר ממנו שום דבר. הייתי מבולבל ולא ידעתי כלכך מה עם זה שעד עכשיו במקום לשקר אהבתי להמציא סיפורים רק בכדי לעלות אותם על הכתב. האם זו לא בגידה בעיניי הדמויות שבסיפור שרוצות מן הסתם גם משהו מחייו של הסופר והוא חוזר בסופו של דבר לבדידות שלו, כשאף אחת לא רוצה את העירום שלו. לעיתים נדמה שבעיר הגדולה כל דבר שאתה משאיר ריק או עירום על אותו עיקרון יכול להיראות נורא.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (18/5/2007)
