הכרתי אותה בתקופה שהיא עבדה בחנות מוסיקה ואז בימים ההם היו רק תקליטים וקסטות, אהבתי לבקר בחנות בעיקר בשעות שהיא עבדה. בתקופה שהייתי מופנם יותר ממה שאני היום, אבל בניגוד לחברה אחרת שהלכה ללמוד סוציולוגיה והתכוונה למצוא עבודה כיועצת סוציאלית למרות שמעולם לא אהבתי זריקות, לא אמרתי לה שמעכשיו אתחיל לשנוא אותה (כמובן בצחוק). להיפך כשהיא סיפרה לי שהיא עומדת לעזוב בגלל שהיא מתחילה ללמוד רפואה, והודתה לי על תקופה שהעברנו יחד כשהייתי בא לבקר בחנות, יצא לי לומר לה שמעניין שכל הבחורות היפות הולכות להיות אחיות. זוהי אולי הכללה לא נכונה, אבל כאילו רק בכדי לחזק את דבריי באותה שנה נבחרה למלכת היופי מישהי שהיא אחות במקצועה. זו היתה מחשבה אחת ממיני מחשבות רבות שעברו לי בראש ומוזר שדווקא אותה יצא לי לומר בקול רם. הייתי נבוך, גם היא לא פחות ממני. ללכת ללמוד רפואה זו החלטה שלא מגיעים אליה ברגע אחד סיקרן אותי לדעת איך היא הגיעה אליה. את זה יכולתי לדעת מן הסתם בשיחות אישיות, אבל לא היו לנו כאלו. אחרי שעברנו מעמדת דלפק המכירות לעמדת הפטיפון, בכדי שהיא תוכל להשמיע לי תקליט שעניין אותי לשמוע אותו נזכרתי בעובדה שהיא תמיד ידעה לכוון את המחט של הפטיפון בדיוק בתחילת כל רצועה ואולי עכשיו כאחות היא גם תצליח בזכות הכישרון הזה שלה למצוא את הוריד בקלות. כשחשבתי על זה הרעיון מצא חן בעיניי, כי המוסיקה היא באמת מעין חיבור של אינפוזיה לוריד בשבילי אז אולי כבר ברגעים האלה היא היתה עבורי אחות.
אחרי שהיא עזבה נוספו עוד כמה עמדות לפטיפונים ובכלל התחילו להגיע הדיסקים הראשונים. השירות הפך להיות עצמי, היו פעמים שחסר לי הקטע הזה שרציתי עוד דעה לגבי יצירה חדשה שמצאתי ולא היה מי שיאמר לי שאחכה ותיכף נשמע את המוסיקה ברמקולים. לא רק זה שהייתי בא ושואל מה חדש היו אומרים לי לחפש בעצמי. כל הנוכחות שלה בחנות חסרה לי, וחשבתי שהגיע הזמן אולי לחפש חנות אחרת ועכשיו לא יהיו לי שום נקיפות מצפון בקטע הזה. בכל זאת המשכתי לבקר בה מתוך הרגל. לא ידעתי מי מהמוכרים מכיר אותה עד שבאחד הפעמים שחזרתי נזכרתי באחד מאלו שעבדו איתה והוא למזלי היה באותה עת בחנות. פניתי אליו וביקשתי לשאול אותו שאלה. הוא אמר לי שישמח לעזור לי, כנראה שהוא גם זכר אותי כי הוא היה מאיר פנים יותר משאר המוכרים. כשהתפנה מעיסוקיו שאלה במה יוכל לעזור לי, כאילו באיזה ג'אנר? רציתי לומר הרומנטי, אבל הבנתי שהוא מתכוון למוסיקה. מן הסתם איזו שאלה יכולתי לשאול אותו שהיא לא קשורה למוסיקה. שאלתי אותו אם הוא במקרה עדיין בקשר איתה, ויש לו את הכתובת שלה. רציתי להפתיע אותה ולקפוץ לבקר אותה. הוא בירר לי את זה בשיחת טלפון איתה, כאילו הוא לא ידע שום פרט עליה מלבד מספר הטלפון שלה. לא ראיתי אותו רושם איזו כתובת אז הבנתי שהיא לא הסכימה לתת לו את הכתובת שלה או פשוט היה לו אותה והוא רק התקשר לשאול אם היא מרשה לו לתת אותה. עובדה שבזמן שהוא עוד שוחח איתה הוא שאל לשמי, למזלי היא זכרה אותי והסכימה שאקבל אותה. כל הדרך אליה התרגשתי וחשבתי כמה מרגשת תהיה הפגישה בינינו אחרי שלא התראנו תקופה דיי ארוכה.
קפצתי לבקר אותה עם מספר תקליטים שקניתי באותו ביקור בחנות. היא התנצלה שהפטיפון שלה לא עובד. הוא בדיוק התקלקל ואין לה כלכך זמן ללכת לתקן אותו ושלא לדבר על זמן לשמוע מוסיקה. מה שמוזר היה לי שהיא הזמינה אותי בכל זאת להביט באוסף התקליטים שלה. למעט העובדה שהיינו בבית שלה הפגישה בינינו לא היתה שונה מאלו שכבר היו לנו בחנות בתקופה שהיא עבדה בה. בזמן שעברתי עטיפה אחר עטיפה בעניין רב והיו כמה תקליטים שקרצו לי לעין היא אמרה שאני מוזמן לקחת כמה ולהקשיב להם בבית שלי. לא יכולתי שלא להראות התעניינות בלימודים שלה, שאלתי איך היא מתקדמת והיא ענתה לי שהיא כבר לובשת מדים ומעבר ללימודים כבר משתלבת בעבודה עצמה. פתאום התחלנו לדבר כמו ידידים מזה שנים ולא היה בינינו שום מחסום. היא סיפרה לי שעומד להסתיים לה שכר הדירה ואני הזמנתי אותה לעבור לגור איתי, למרות הרושם שהיה לי שהרעיון נשמע לה לא רע זה לא הסתדר כלכך היא העדיפה למצוא דירה שכורה בקרבת בית-החולים שלא תצטרך לנסוע הרבה בכדי להגיע לשם. הקשר בינינו נמשך עד היום, אבל אחרי מספר ביקורים זה אצל זו ולהיפך ואפילו כמה יציאות משותפות. כבר לא יוצא לנו להתראות במיוחד והתקליטים שלה בכל אופן
עדיין אצלי.
And She Was אחד השירים של להקת Talking Heads שמאוד אהבנו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (20/9/2006)
