אני לא אוהב לענות לשיחות לא מזוהות שבזמן שאני עונה להן אני צריך לזהות את קולו של מי שנמצא מעבר לקו. באחד הבקרים שעניתי לשיחה כזו היה זה הרופא שלי. הוא שאל אותי אם אני יושב? גם אם הייתי יודע ישר שזה הוא אולי הייתי מבין מיד למה הוא מתכוון, אבל למושכים בעט יש עוד משמעות לשאלה הזו. אם כי בזמן שאני באופן אישי יושב וכותב בכדי שיהיה לי קל להתנתק ולרחף כמעט לכל מקום שהמוזה תרצה לקחת אותי אני נוהג לנתק את קו הטלפון שלי. אני מוכרח לומר שבפעמים הראשונות שהמוזה באה לבקר אותי וחזרה על הבקשה הזו היא היתה דיי מוזרה לי, אבל כמובן שנענתי לה.
עניתי לו בזמן שהתישבתי על אחד הכיסאות בפינת האוכל שהתחלתי לכתוב על החיים שלי, אבל עוד לא סיימתי. למרות שהשתדלתי להיות חרוץ בכתיבה יותר ממה שאני בדרך כלל נותרו לי עוד כמה דברים לעלות על הכתב. למזלי המוות עוד לא הגיע, הוא כנראה תקוע בפקקים והוא (הרופא) הקדים. הראתי לו שלא שכחתי מהעובדה שהבטחתי לתת לו לקרוא את מה שאני מתכוון לקרוא לה האוטוביוגרפיה שלי.
הסיבה שהרופא אמר לי לשבת היא שזו היתה טעות באבחנה לומר לי שאני הולך למות. האמת שמשהו נראה לי לא הגיוני בזה שחלפה תקופה של שנה ואולי אפילו יותר מזה והמצב שלי לא התדרדר. גם לא קרו לי שום מקרים חריגים, חוץ מקלקולי קיבה דיי רגילים אבל בהם בניגוד לקילקולים קודמים טרחתי להסתכל על התאריך בלוח השנה בכדי לראות אם יתאים לי שזה יהיה התאריך שיחרט על המצבה שלי. מכל מקום הידיעה הזו היתה אמורה להיות ההקלה הכי גדולה שחשתי כל חיי, אבל לא חשתי כך.
ידעתי שאני צריך לצפות לבאות, שאנשים בסביבה הקרובה שלי יפסיקו להספיד אותי ויאמרו שזה היה לא יותר מתרגיל שעשיתי בגלל שרציתי לשמוע מה יאמרו עליי. הרי לא אומרים שבחים של אדם לפניו, אבל אם הוא כבר נוטה למות מה זה כבר משנה אם יאמרו או לא יאמרו. מה שנראה היה לי יותר גרוע מזה היא העובדה שהמוזה תחזור ותאמר לי שאנחנו יכולים לחזור לתוכניות המקוריות שלה ויש עוד כמה סיפורים שהיא רוצה שאני אעזור לה לעלות. כך שלא ידעתי אם לספר לה או לא, אולי היא בעצמה שמעה את הידיעה הזו והחליטה לעשות את עצמה כאילו היא לא נמצאת בחדר ותחזור כבר בפעם אחרת, ובינתיים בזמן שיחלוף היא תתן לי הזדמנות לחשוב אם לספר לה או לא.
מה שאני לא ידעתי מכל הסיפור הזה הוא שזו היא שחולה, כשאנחנו לא ביחד זו היא שיורקת דם ולפרקים אף מקיאה. יוצרים אחרים שהיא מגיעה אליהם עם הרעיונות שלה לא רוצים לקבל אותם. הם נשמעים להם יותר מדי חולניים בעוד שאני לצד מאמרי הביקורת שלי אוהב לעלות על הכתב מדי פעם גם איזה סיפור ביזארי. כשהיא החליטה לבוא ולגלות לי את זה עברה בי צמרמורת בכל הגוף. לא ידעתי כמה ימי מחלה בזבזתי בגללה והאמת שזה גם לא היה משנה לי הרבה, כמו איך אני יוצא מהסיפור הזה מבלי שאף אחד מהקרובים שלי יעזוב אותי ויותר מזה איך אני אמשיך לחיות בלעדיה. יוצר צעיר עם מוזה מתה.
חבר קרוב ששמח לשמוע שאני לא הולך למות והיה מאז ומתמיד איש שומר סוד שלי, וידע שכל הזוגיות שאני מספר עליה היא לא יותר מאשר חיי עם המוזה. העלה את הרעיון שמאחר ואני דיי טוב בכתיבת סיפורים ביזארים, כמה כבר יהיה לי קשה לעלות על הכתב סיפור חדש ובו אתכנן את ההלוויה המדומה שלי שיערכו לי והוא יעזור לי להוציא אותו לפועל. תמיד העדפתי שיצחקו עליי מאשר שיבכו, אבל הפעם אני הולך לשנות משהו בזה. אני אסע לחו"ל ולכולם יאמר שהלכתי לעולמי והגופה שלי שוכבת באחד מחדרי ביתו של אותו חבר. בהלוויה שלי יקברו את המוזה ואחרי כחודש שיהיה זמן לטקס גילוי מצבה אני אהיה כבר בארץ בחזרה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (12/12/2007)
